יו"ר כחול לבן התייצב בכל הערוצים כדי להסביר כיצד יוכל להרכיב ממשלה, אך מסיבה בלתי מוסברת, הגיע עם טיעונים לא משכנעים ואמירות ריקות מתוכן. דווקא על הטענה הכי מוכרת של הליכוד, שהיה ברור שתעלה בראיון, גנץ לא הצליח לענות.
כצפוי, מאז סבב הראיונות אמש (שבת) של יו"ר כחול לבן בני גנץ, התמלאו הרשתות החברתיות בבדיחות של תומכי נתניהו על הבלבולים והטעויות שביצע. העובדה שגנץ כינה את כתבת חדשות 12 דנה ויס "דפנה" או התבלבל בין כרטיס צהוב לדגל אדום היא חסרת משמעות. מי שעוקב אחר ראיונותיו של נתניהו מהימים האחרונים ימצא, בין היתר, שהחליף בין שמותיהם של אחמד טיבי ואבו מאזן, או בני גנץ ואהוד אולמרט. טעויות אלו שכיחות וקורות לכל פוליטיקאי, למרות מאמציהם של תומכי הליכוד לטעון אחרת. יתרה מכך, גנץ יכול להיות מרוצה מהפריים המוקפד שהשיג (שוב), בו שידר ממלכתיות ואווירת ראש ממשלה. למרות כל זאת, הריאיון עם גנץ היה פספוס עבורו – ולו רק בגלל השאלה שעליה לא השיב.
כחול לבן היו יכולים בקלות להסיר את הטיעון המרכזי של הליכוד מהשולחן. גנץ יכול היה להצביע על כך שגם נתניהו רחוק מאוד מהשגת רוב, ללא תמיכה של ליברמן – מהלך שכרגע נראה לא סביר בלשון המעטה – או הישענות על הימנעות של הח"כים הערבים בעצמו. לחלופין, גנץ היה יכול להצמיד לנתניהו את הימין הקיצוני אם היה טוען שללא מפלגת עוצמה יהודית, לנתניהו אין סיכוי להקים ממשלה. טענה דומה השמיע היום איתמר בן גביר בעצמו.
במשך דקות ארוכות, גנץ ענה לשאלות המראיינים ושיחק בעיקר הגנה. בהזדמנות הפז שקיבל, לא השכיל לעלות להתקפה ולחזור על מסר קליט ופשוט משל עצמו שיכניס את הליכוד למגננה. האמירות הכלליות בדבר הפער שיפתח על הליכוד ועל הצורך להיות המפלגה הגדולה ביותר אולי הספיקו לסבב הבחירות הראשון או אפילו השני. לקראת הפעם השלישית, מצופה היה מגנץ להגיע עם טיעון משכנע יותר.